חנניה צ'ולק - אני עושה את מה שמתבקש ומוטל עלי כיהודי

אחד מארגוני החסד הגדולים ביותר בארץ הוא ארגון עזר-מציון, שכולנו שמענו ומכירים את פעילותו ונתקלים בעשייתו המבורכת. מי שעומד בראש הארגון, הרב חנניה צ'ולק, שיסד והקימו בעשר אצבעותיו

את הרב צ'ולק תמיד ניתן לתפוס כשהוא טרוד ועסוק כל-כולו בעשיית חסד מבורכת, או בין שליחות כזו לאחרת, כך גם מתקיים הראיון הזה שלנו אתו, כשהוא ממהר לשליחות הבאה ואנו זוכים למספר דקות של חסד בין-לבין שהוא נענה לפנייתנו לשתף את את גולשי וקוראי האתר, בעשייתו והסיפורים מבתי גדולי ישראל להם הוא היה שותף או חווה באופן אישי, כשכמובן מתלווים אליהם מוסר השכל-רב ומסר יהודי-תורני.

ספר לנו מעט על ילדותך ובית הוריך ועל גדולי ישראל שאיתם זכית להיות בקשר הדוק ולהסתופף בצילם.

גדלתי בעיר התורה והחסד בני ברק, אבי-מורי, הרב עזרא צ'ולק, שיחי' לאוי"ש עלה טרום מלחמת העולם השנייה לארץ, הוא היה אז ילד כבן 12.5. הצליחו להעלות אותו על האנייה האחרונה שעזבה את אירופה טרום השואה, באנייה שעד היום היא מכונית 'אניית הילדים' בה מילטו במרוכז ילדים מהתופת הנאצית, כשכבר רבים בציבור החלו להפנים את השינוי שהחל באירופה ואת ההשלכות הרות-הגורל העלולות להתלוות למהלך זה. מטבע הדברים, רבים העדיפו למלט בראש ובראשונה את הילדים, למרות שלרובם לא הייתה משפחה תומכת כאן בארץ. מתוך מחשבה שהם יבואו בהמשך בעקבותיהם, כאשר בינתיים הישוב היהודי בארץ יקלוט אותם ויסייע להם. אך כאמור, האנייה שאבי עלה על סיפונה, הייתה האנייה האחרונה שעזבה את אירופה טרום השואה.

משהגיע לארץ, פנה לחפש מקום תורה, ומצא את עצמו עומד על מפתנה של ישיבת 'קול תורה' בירושלים, שהייתה אז בראשית דרכה, שם נאמר לו, שהוא יצטרך לרכוש מיטה בכוחות עצמו, ולגבי ארוחות, הוא יצטרך לאכול אצל השכנים. אלו היו התנאים הגשמיים ש'סיפקה' אז הישיבה. אבי, הלך לעבוד בחקלאות, בקיבוץ 'חפץ-חיים', כך הוא עשה עד שהיה בידיו סכום כדי לרכוש מיטה בישיבה. וכך הוא הצליח להשתלב שם. כשחש שהוא מיצה את הלימוד בישיבת 'קול תורה', הוא פנה להתקבל בישיבת פוניבז'. אבל בישיבת פוניבז', שסבלה ממצוקה של חוסר מקום, אמרו לו, אין לנו חדר בעבורך, כך שלצערנו לא תוכל להיות בישיבה. למחרת בבוקר, הגיע הרב מפוניבז' לבית המדרש של ישיבה, והוא נתקל בנער ישן על הספסל בכניסה לבית המדרש של הישיבה, לתמיהתו, מיהו הנער שישן על הספל, נענה, זהו הנער שאתמול השבנו לו שאין לנו מקום בישיבה עבורו. הוא שמע את הדברים ומיד השיב: "אני אדאג לו", תוך שהוא פונה אל אבי ואומר לו: "אתה תישן אצלי", וכך באמת היה ואבי זכה לישון אצלו בבית ולשהות במחיצתו כבר כבחור בגיל צעיר.

אבי ישב ולמד בהתמדה רבה, וכך עברו שנים רבות, כשהוא מסרב לשמוע הצעות שידוכים, כשהחזו"א שמע שאבי מסרב לשמוע הצעות ולהינשא, ביקש שיקראו לו אליו. אבי הגיע אל החזו"א, והחזו"א פונה אליו ואומר "עזרא, בן כמה שנים הנך"? אבי במקום להשיב לשאלה, ניסה לטעון, כי הוא חש שעדיין לא למד מספיק והוא רוצה להמשיך לשקוד על לימודו בישיבה לתקופה נוספת, כך שגילו המדויק, אינו רלוונטי לנושא. החזון איש לא וויתר, ומשאבי השיב שהוא כבר בן 27 שנים, אמר לו החזון איש: "מיד להתחתן". הרב ישכר מאיר ז"ל, שהיה המתמיד של הישיבה בפוניבז', וחברו לספסל הלימודים, לקחו כחתן לאחותו, את אמי עליה השלום. את גודל התמדתו של דודי הרב ישכר מאיר ז"ל ניתן ללמוד מהעובדה ששמעתי מאחד מהרבנים בפוניבז', בשנות בחרותו הוא נוהג להיוותר ער ולשקוד על לימודו ב'ליל-שישי' (הלילה שבין חמישי לשישי) כשבחורי הישיבה עושים תורנויות ביניהם מי יגיש לו כוסות מים, במהלך שעות הלימוד הארוכות.

מסורת הלומדות, ושביבים מגדלותו של הדוד, הרב יששכר מאיר ז"ל, ראש ישיבת הנגב

בתקופה האחרונה לחייו של דודי הרב יששכר מאיר הוא חלה, והוא היה צריך לסעד ותמיכה, ומשום כך הוא שהה בביתי, הגיע 'ליל-הסדר' וכמובן כיבדתי אותו שהוא יערוך את ה'שולחן-הסדר' עבורנו, אך הוא סירב, תוך שהוא משיב לי בטענה: "אני לא הבעל-הבית, אני רק אורח". זה יכול ללמד אותנו מעט על מידותיו וגדלות הנפש שלו. הוא גם נמנע בכלל מלומר דברים על השולחן, אלא נתן לאחרים שיאמרו, והוא רק הגיב לדבריהם, תוך שהוא מציין כי דבר זה נזכר בגמרא פלונית, וכן על זו הדרך. מעניין לציין את הסיפור הבא: כשהוא אושפז לרגל מצבו, בבית החולים הוא שח לי: ר' משה שפירא, שכיתום מאב הוא זכה ממנו לחיזוק ותמיכה רבה, "הוא זה שממנו למדתי את הלומדות". וכששהה בביתי לנוח מעט ולפוש, הגיע לבקרו, יבדל"א, ר' חיים קנייבסקי שליט"א, ושח לי: "דודך ר' יששכר מאיר, הוא זה שלימד אותי את הלומדות".

אמי ז"ל הייתה נצר לשושלות של משפחות רבנים, סבי יעקב מאיר, עלה לארץ טרום השואה, ועבד למחייתו, אך נפטר בצעירותו, כך שאמי ואחיה נותרו יתומים. כאמור היא השתדכה עם אבי, ע"י אחיה, הרב יששכר מאיר. לאחר שהוריי נישאו, אבי המשיך לשקוד במרץ על תלמודו, עד שהמשגיח, ר' חצקל לווינשטיין, פנה אליו ואמר לו במתק שפתיו: "צריך גם להשפיע לאחרים" וכך הוא החל למסור שיעורים. הבית של ההורים שלי, וכמובן שבפרט הדבר בא לידי ביטוי ע"י אמי שתחי' היה בית מלא בחסד, גרנו באחת העליות הקשות של העיר בני ברק, ברחוב יהודה הלוי, אנשים מבוגרים וכאלו שהתקשו בהליכתם, היו תמיד יודעים שבאמצע העלייה, אפשר לעשות אתנחתא, בבית של משפחת צ'ולק. ובכלל זו הייתה כתובת לכל עזרה שמישהו היה זקוק לה. שם ראינו, מה זה הזולת, מה זה חסד. לא לחשוב על עצמנו, רק על הזולת. שם קיבלנו וחונכנו על שלושת היסודות: תורה עבודה וגמ"ח.

כשהרב צול'ק מזכיר ומדבר על המושג 'חסד', דומה הדבר לחקלאי הסוקר את יבול שדהו, שטף דיבורו גובר ומתלהט והוא נלהב:

הגמרא אומרת "מה יעשה אדם וינצל מחבלי משיח, יעסוק בתורה וגמילות חסדים." זאת אומרת, תורה לבד לא מספיקה, צריך גם את המימד של גמילות חסדים. בימים הקרובים במהלך ימי החג, מגיעה תקופת ימי הספירה, אנו נוהגים להתאבל על פטירת תלמידי ר' עקיבא, וזאת משום שלא נהגו כבוד זה בזה! לא עמדה להם גדלותם בתורה, כשהיה חיסרון בכבוד ההדדי. אין שלמות לתורה ללא החסד. השבטים, ירדו למצרים, רק לאחר שאחר שנוצר ביניהם ריב ומדון, ומה שבזכות זה התעוררו רחמי שמים עליהם, זה היה לאחר שהם עזרו איש לאחיו, וכרתו ברית ביניהם לעזור זה לזה עם הלבנים, למרות נגישות השוטרים המצריים שהכו בהם. בפרט בימינו עם כל האסונות והצרות שנשמעים לאחרונה. צריך להתחזק דווקא במידה זו של החסד ביתר שאת ועוז.

כנער למדתי בישיבת פוניבז', שם שמעתי כמובן שיעורים ממרן ראש הישיבה הגרא"מ שך ז"ל והתחלתי להכירו מקרוב, כשלאחר נישואיי, המשכתי להיוועץ בו, כשמטבע הדברים, בעשייתי הציבורית, הקשר הפך להדוק וקרוב יותר, כך שזכיתי לשהות רבות במחיצתו, ללמוד וליהנות מאורו, ובהמשך אף לשמשו. לאחר נישואי, הקמתי קרן כספית, באמצעות תרומות והפקדות, של כספים מהציבור שגייסתי באמצעות ידידי ומכריי, והקמתי גמ"ח להלוואות כספים. כך עזרנו גם לאנשים פרטיים וגם למוסדות ציבור. ולאחר שהקמתי את ארגון 'עזר מציון' אשתי מרת לאה אסתר, עליה השלום, סייעה לי ולקחה על עצמה את ניהול הגמ"ח, להלוות כספים ולוודא שהם יושבו, וגם בניהול הפיקדונות, וזאת כמובן במקביל לניהול הבית והתמיכה והסיוע שלה גם בארגון.

שנה לאחר נישואי, חמי חלה ובמהלך התקופה בה היה חולה ומאושפז, נוכחתי לראות, כמה עולי וקושי מוטל על בני-המשפחה המלווים את החולה וסועדים אותו. הבנתי את הצרכים של המשפחות, במישור של הסיוע הלוגיסטי והבאת ארוחות ואוכל חם, גם למלווים את החולים, ויותר מאוחר אף הרחבנו זאת אף לבני המשפחה שנותרו בבית. גם בפרשיות הגאולה ממצרים, אנו מוצאים ולמדים ממשה רבנו, צריך להיות "וירא בסבלותם", להתבונן מה חסר לשני מה מציק לו. גייסנו את השכנות שעבדו בהתנדבות מתוך ביתי, במטבח בחדר הילדים ואף בחדר השינה, שם קיבלו והרימו טלפונים, וכך החלה הפעילות. כשאט-אט אנו מתרחבים ופותחים אופציות של סיוע כמו הקמת מחלקה של יעוץ רפואי, שהיו מגיעים אלי להתייעץ בנושא, ואח"כ כשהארגון התרחב, וזרם הפניות בנושא גבר, ומטבע הדברים הייתי טרוד בניהול השוטף, הקמתי את המחלקה הזו, כשאותה מאיישים אנשי מקצוע בתחום, בראשות הרב שמעון רגוב, שרק במחלק הזו אנו נענים ומטפלים ביותר מ-200 פניות ביום.

"היא פשוט הייתה האמא שלנו"

בכלל, אשתי עליה השלום, הייתה שותפה מלאה ונטלה חלק אקטיבי לכל פעולות החסד של הארגון, זאת כאמור במקביל למשימה של ניהול גמ"ח הכספים, אותו היא הצליחה לנהל בצורה יוצאת דופן ומעוררת השתאות. יומיים לפני פטירתה, היא הורתה לי לתת הלוואה לשני אנשים, כשהיא מציינת "זהו החמצן עבורם". דרך הגמ"ח, היא הייתה מגלה ומזהה את הרקע לפנייה ואת יתר הצרכים של אותם הפונים ובני משפחותיהם. כשהסיוע מצידה לא הצטמצם והתבטא רק במישור הכלכלי, אלא הסתעף גם לפן הרגשי. כשהיא משמשת אוזן קשבת לבעיותיהם ומצוקותיהם השונות עימם הם התמודדו, ומשיבה להם בתמיכה וחיזוק מוראלי.

המעורבות שלה והסיוע שלה היו עד כדי כך משמעותיים, שלאחר פטירתה סח לי אברך אחד בסערת נפש: "היא פשוט הייתה האמא שלנו." זו אמירה שהטיבה להגדיר ולקלוע למה שהיא הייתה עבור אותם מאות ואלפי בתים ומשפחות. עליה כמובן גם עמד הבית, היא החדירה בילדים את שאיפותיה התורניות. אני אציין עובדה אחת בנושא על המודעות והאכפתיות של החדרת השאיפות הללו בילדים, ועד כמה היה הדבר משמעותי עבורה: פעם באחד הפעמים כשנכנסו יחד לרב שך, היא טענה לעברו "בעבר בעלי למד בכולל וגם בערבים ובשעות הפנאי, הוא היה לומד כל העת. אבל כיום שהוא טרוד בארגון ובעשייה הציבורית, הילדים, כמעט ואינם רואים אותו עסוק בלימוד, וכיצד הם יפתחו שאיפות לגדול בתורה ולהעריך את לומדיה, מה יהיה עם חינוך הילדים?" כך היא הקשתה בפני הראש ישיבה. הוא השיב לה בחיוך, "תשאירי את זה לטיפול של הקב"ה, תני לו גם לדאוג למשהו". דומני שמהות הדברים מהדהדת בפני עצמן.

הרב שך: שעוד יהודי, אף הוא יתפלל עבורה

זכיתי לטפל ברב שך בשנותיו האחרונות, כבן תורה מובהק, הרב צ'ולק מדגיש ומחדד את הזכות הזו, גם מההיבט של "גדול שימושה יותר מלימודה". בכל תנועה שלו יכולת ללמוד פרק בהלכות והליכות בתורה ועבודה, ראית את היראת שמים שלו, בכל דבר, אם נבחר בדוגמה רלוונטית כעת למשל, זה התבטא, באיך הוא ניגש להכשיר את הבית והמטבח מחמץ לקראת חג הפסח. וכך גם בכל ההוויה היומיומית שלו. מכל תנועה נמצאנו למדים. באחת הפעמים, כששהיתי בבית והשגחתי על מנוחתו,  דפקה אישה אחת על דלת ביתו, היא טענה שהיא צריכה להיכנס לרב בדחיפות, השבתי לה שהרב נח כעת ומנוחתו היא קריטית וחיונית, אך שתעביר לי את הבקשה ואני אעביר זאת לרב כשיקום, היא ענתה לי, הבן שלי חולה הוא לקה בסרטן, אני צריכה שהרב יתפלל עבורו ושיחלים. לקחתי ממנה את השמות שלו ושלה, והבטחתי לה שאעביר זאת לרב. לאחר מכן כשהבאתי לו את הפתק עם השמות, הוא אמר לי, "למה לקחת ממנה את הפתק, איך התחייבת עבורה בשמי, הרי הכוחות שלי הם לא כמו פעם, (אישה זו הייתה אלמנה, והרב שך משמש ככתובת עבורה, בכל עת שחשה צורך לפנות אליו, כך שהיא הייתה רגילה לבוא ולהיכנס אליו במשך שנים רבות עוד קודם לכן) תבקש גם ליהודי ה'תמים' הזה הוא הצביע לעבר אדם שעסק באותה עת בתיקון ארון הספרים, שעוד יהודי, אף הוא יתפלל עבורה. לשאלתי, איך הוא מסביר את הדברים הללו, מהי המשמעות שלהם מנקודת מבטו (נ.ג.)? הוא ממהר לסייג ולהבהיר: "אני לא מציין פרשנות, אני מספר לך דברים כהווייתם".

כך גם שמחת התורה והמצוות מאוד בלטה אצלו, כל הגישה שלו ללימוד תורה, הייתה מתוך חדוותא דאורייתא. אנו צריכים לזכור, זאת כיום, כשאנו מתכוננים לחג, טורחים לקראתו, קונים אוכל, בגדים ומצרכים לקראתו לכבוד החג, באיזו צורה אנו ניגשים לקבל את החג, האם זה נעשה מתוך שמחה וחדווה, או כמי שכפאו שד? בשנים האחרונות של חייו, הוא לא יכל לאכול אבל כשהגיע פסח, הוא השתוקק לקיים את מצוות החג ו'ליל-הסדר', הוא פנה אלי וביקש ממני שאאכיל אותו ב'כזית-מצה'. אמרתי לו, הרי זה אסור לכם, ובמצות כתוב רק "ושמרתם את המצות" ואילו בפיקוח נפש כתוב "ונשמרתםמאוד לנפשותיכם", אך כמובן שלא עזרו הטיעונים הלמדניים והפלפוליים והוא לא וויתר. כמה אנו צריכים ללמוד מכך עבורנו, מטעים הרב צ'ולק בקולו, הרי מי שנפטר ל"ע רח"ל, כבר לא יכול יותר לקיים את המצוות, להגיד ולברך 'שהחיינו וקיימנו לזמן הזה' בליל התקדש החג. כשאנו נלמד להעריך ולהוקיר את המצוות, ההתייחסות שלנו תהיה שונה, וכמובן אנו ניגש אליהם אחרת, זה משהו אחר ושונה לחלוטין.

שמענו שאתה וזוגתך עליה השלום אימצתם מספר ילדים אל תוך ביתכם, איך קורה דבר כזה?

מדובר במשפחה שהאמא שם הייתה עולה חדשה וחלתה בסרטן, כשגם האב חלה ונפטר, יום אחד דופקת אצלי בבית הילדה שהייתה האחות הגדולה בבית, היא צריכה עזרה, משרד הרווחה עומד לפזר את הילדים בין כמה משפחות, איני יודעת מה לעשות! בערב דיברתי עם זוגתי ושיתפתי אותה בפרטי המקרה, אמרתי לה, "לילדים שלנו יש הורים, להם אין". היא כמובן מיד הסכימה ונענתה, ומאז אימצנו אותם אצלנו, כך שח לנו הרב צ'ולק בטבעיות ספונטאנית.

ב"ה בארגון 'עזר-מציון' אנו רואים הצלחה גדולה מאוד, כאשר רק לפני שנתיים חנכנו את הבניין הגדול והמרכזי ברחוב רבינא בב"ב, כשברחבי הארץ יש לנו 40 סניפים מקומיים, עם 13,000 מתנדבים. לאחרונה אף הוספנו חונכים לנערים שמתמודדים עם קשיים שונים, הוצאנו ממש בימים אלו טיול לקראת חג הפסח עבורם, שיחליפו אווירה ויעזרו כוחות. בנוסף הוא מפרט, כמובן המחלקה לייעוץ רפואי שהקמנו בהתאם לצרכים שזיהינו, ואנו גם משתדלים לתת מענה, בהתאם לצרכים השונים, בין אם זה לחולים 'בניוון-שרירים' שהרחבנו עבורם את המענה והשירותים במסגרת הארגון, או אוכלוסיות אחרות וסוגים אחרים של בעיות בריאותיות, שמתחדד הצורך במענה באופן ספציפי וייחודי. אחת מגולות הכותרת של הארגון היא כמובן מאגר 'מח-עצם' שהוא כמובן המאגר השני בגדלו בעולם בכלל, והגדול ביותר בעולם היהודי כולו, עבור הלוקים בלוקמיה וזקוקים לתרומת מח-עצם. כאשר במאגר, נמצאים כיום כבר, כ-770,000 דגימות של אנשים שהם מהווים מאגר של תורמים פוטנציאליים שניתן לאתר במדויק. ובכל חודש אנו נותנים באמצעותו מענה לכ30 חולים.

כמובן שאנו גם זוכים לשיתוף פעולה עם ארגונים אחרים, למשל כדוגמה, עם ארגון החסד 'יד-שרה', שאנו מפנים אליהם לעתים פניות שמגיעות אלינו, להשאלת ציוד רפואי. ומאידך  הם פונים אלינו, לסיוע בשינוע חולים באמבולנסים. "יש כל כך הרבה סבל, ואפשר כל כך הרבה לעזור, צריך לראות את הקשיים והסבל של השני, מה הוא צריך, איך אני יכול לסייע ולעזור, כמובן שהייתי מעדיף שכולם יהיו בריאים שמחים ומאושרים, ושלא יזדקקו לי אבל זו המציאות כרגע, ובהתאם לכך צריך לפעול" אומר לנו הרב צ'ולק תוך כדי, כשהמוטו הזה חוזר על עצמו מספר פעמים במהלך השיחה, בווריאציות שונות וניכר שהוא המנחה אותו בעשייתו הברוכה ובמפעל החסד ארגון 'עזר-מציון' שיסד והקים.

האם אתם זוכים לסיוע ותמיכה ממשלתית כנדרש?

מסתבר שכאן נגענו בנקודה רגישה במיוחד, למרות שהרב צ'ולק זוכה להכרה ותמיכה רחבה, בעשייתו הציבורית מהמדינה ובתקשורת הישראלית, ואף הוענק לו בעבר 'פרס-ישראל' ו'תואר לשם כבוד',  כשזה לדבריו, רק אמצעי להכרה וסיוע מהתורמים בארץ ובעולם. אך הוא מחדד ומבהיר, אומנם אנו נהנים משיתוף פעולה מלא של משרדי הרווחה והבריאות, אולם בהחלט היה מצופה שהמדינה תעשה יותר, המדינה יכולה לעזור יותר בסיוע ותמיכה. רק בימים אלו חילקנו סלי מזון למשפחות במסגרת קמחא-דפסחא, כשהמדינה הפחיתה את ההשתתפות שלה בסיוע מ-150 ש"ח שנתנה בעבר ל-8 ש"ח לסל, מה כבר ניתן לקנות ב-8 ש"ח? מזדעק הרב צו'לק, זו ממש שערורייה!! אבל אני לא מתלונן אני מתרכז בעשייה שלי ושל מתנדבי הארגון,

לסיום הוא מסכם: "אם נתאחד ביחד, ונדאג שלשני יהיה יותר טוב, אז בוודאי גם לנו יהיה טוב יותר, אין מושג כזה שלנו טוב כשלשני לא." הוא כופל שוב. כך נזכה לגאולה השלמה בקרוב, ולאכול מן הזבחים ומן הפסחים, במהרה בימינו, ברכת חג כשר ושמח לכל בית ישראל.

התפרסם לראשונה באתר קול חי, נכתב כל ידי נתן גולד